קשה להבין מדוע כדי להכיר בחשיבותו של דבר מהותי בחייו של אדם עליו להגיע למצב שהדבר הזה חסר לו בדרך כלשהי באופן חלקי או חס וחלילה מלא ואז האדם מבין עד כמה הדבר שהיה לו בשפע חיוני כל-כך ועליו להתפלל טוב שחסרונו יתמלא.

ואפשר להביא הרבה דוגמאות, אבל לעניות דעתי הדוגמא הכי טובה זה משהו מהחיים ולכן אני מרשה לעצמי לשתף משהו קצת אישי- ולהבין שבילדותי למדתי בדרך קצת מלחיצה ולא ממש נעימה את מדרש חז"ל על הפסוק בתהילים כל הנשמה תהלל י-ה- על כל נשימה ונשימה שהוא נושם צריך לקלס לקב"ה (ילקוט שמעוני, תהילים קנ)- וזאת בגלל שסבלתי מאסטמה בגיל צעיר וברגעים המפחידים בהם היה קשה לי לנשום הבנתי איזו מתנה גדולה ויקרה זו הזכות לנשום חופשי וללא הגבלה גם כשהאדם ישן- וזו בעיני בהחלט ראיה ראויה לכך שהאדם מעריך טוב יותר דבר חיוני שבמקרה הזה לרוב האנשים הוא מובן מאליו- רק כשחס וחלילה הוא מגיע למצב שזה לא בא בקלות.

חסר=חיוני

ומדוע נזכרתי בכלל במחשבה הזו בלי לברך את ברכת "בורא נפשות רבות וחסרונן" ולכאורה ללא  סיבה מיוחדת? בעיקר בגלל שנדמה שיש תקופות בחיים בהן לא ממש מרגישים איך בכל יום ויום אנו עומדים בניסיונות שיתכן ומטרתם לגרום לנו לראות מה באמת חשוב בחיים- אבל במקום להבין את זה- יש כאלה שמתנהגים כמו הילד הלא ממש נבון שאכל את העטיפה הצבעונית וזרק את הסוכרייה (לפח ולא על ראש בר-המצווה)- ולא מצליחים לקלוט את המסר ולפעמים כשמדובר בדברים קטנים אפילו לא את המסרון שמגיע מהשמיים גם לאלה שיש להם טלפון-כשר.

בגלל חוסר הבנה שמונע מאיתנו להצליח במבחן שמתחדש בכל יום בדרכים שונות אנחנו שומעים על אנשים המנסים בכל פעם מחדש לטשטש את זהותנו היהודית, לנסות להפוך אותנו לעם ככל העמים ההולך בחוקות הגויים במקום עם לבדד ישכון- ובגוים לא יתחשב, להכשיל אנשים תמימים ושומרי מצוות בתעודות ללא כיסוי שמציגות מקומות ככשרים כשבעצם מדובר בתעודת עניות ללא כיסוי ובלי רבנות שמגבה אותה, לנגן לשומרי תורה ומצוות ומסורת יהודית על העצבים בשל התעקשות חסרת מעצורים לחלל בקול רעש גדול דווקא את יום המנוחה הקדוש לכל יהודי שזכה בשל כך מכל ימות השבוע בשם מיוחד מכולם- שבת- שדווקא בה צריך לנוח מכל המבחנים ולהרגיש בשמחה שהצלחנו בהם ועכשיו אפשר לנוח,  והכי גרוע-אנשים שמנסים בכל יום להפחיד כמה שיותר אנשים שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות בארץ הזאת זה לא איום ביטחוני על קיומנו חלילה או זריקת היהודים לים גאוועלד- אלא מדינה יהודית שמחוקקת את חוקיה אחרי שנים של היעדר חוקה מוסמכת- לא על החוק הנורבגי או הבריטי, אלא על החוקים היהודים הבסיסים ביותר- חוקי התורה הקדושה שאינה בגדר חלק מהתנ"ך בלבד- אלא ספר החיים של נשמת העם היהודי לדורותיו- עוד הרבה לפני החתימה על מגילת העצמאות.

אובמה

יונתן סינדל, פלאש 90

ולפעמים, כל מה שצריך כדי לשנות כיוון ותפיסות מקבעות- זו  בסך הכל שאלה אחת קטנה לפני שיוצאים לדרך ארוכה- שכידוע עם הנצח אינו מפחד ממנה: "האם אני מאמין שיש לי בחירה לראות את רבש"ע בכל מקום ובעזרת כל אדם?", ואם התשובה לשאלה חיובית- אפשר להשאיל משהו מאובמה ולומר לעצמנו: יס ווי כן!